באופן דמיוני, העולם עובד אחרת מאשר בחומר. אם אתה משלם, לאו דווקא שאתה יוצא עם חוסר, אם אתה המנצח - לאו דווקא שתנצח רוחנית, ואם אתה חייב - אתה לאו דווקא מוכרח להחזיר את חובותיך. מדינות פיתחו דרכים דמיוניות של התנהלות, ומאמינות בדרכים אלה. ברוסייה - מאמינים בחשיבות הנצחון על הנאצים, ולכן - כל מי שנולד, נולד כמנצח. בארה"ב - אוהבים מסחר, לכן - האדם משלם על הכל כל החיים, אבל הכל - הופך לשלו. למרות שהוא משלם כל הזמן - לא חסר לו כסף, כי אחרים משלמים לו גם. בארץ - כולם במינוס, ולכן - לא יכולים לשלם, כי אין ממה. אף אחד לא משלם לאף אחד ואין זרימה רוחנית. ההתנהלות עובדת כאשר כל הציבור מסונכרן לפי דרך מסויימת ואחידה. אם כולם משלמים - אין בעייה לשלם. אם כולם מנצחים - גם אין מפסידים, ואם כולם בחובה - אין בעייה - כי ממילא אין צורך לשלם על כלום. הבעיות מתחילות כאשר יש מפגש בין התרבויות, וזה בדיוק מה שקורה בארץ. הרי המנצח - בזכות ולא בחובה, והוא לא חייב לאף אחד, אלא חייבים - לו. האנשים שבחובה - נמצאים בחוסר, ולכן - לא ישלמו בקלות, והאנשים שצריכים כל הזמן לשלם - ישארו בלי כלום. בארץ קורה מצב שבו התרבות לא עובדת, ויש ויכוח מהותי על איך צריך להיות הדמיון. כיוון שהדרכים מנוגדות - מתרחש ריב גדול ובמהלכו, אנשים מנסים לכפות את דעתם הדמיונית על אנשים אחרים, ובכך - גם לגרום להתנהלות אחרת, וגם - להציב את הבני אדם המוכתבים - נמוך בסולם החשיבות של ההתנהלות החדשה. אחת השאלום החשובות שיש עליהן מחלוקת בין תרבויות, היא איך עובדת ההתנהלות הרוחנית של כסף. בארה"ב - יש הקבלה של זרימה רוחנית לזרימה החומרית של הכסף, והמעסיק - משלם רוחנית לעובדיו, ומקבל מהם עבודה בתמורה ולא רוח. ברוסייה - יש סחר חליפין, והוא מקבל מהעובדים רוח בכמות זהה, אבל רוח אחרת, שהם הרוויחו לא ממנו. התרבות של הארץ בדרך כלל זה אי נתינה כלל, ויש הפרדה בין החומר לרוח. כשיש עיסקה חומרית - לאו דווקא שיש עסקה רוחנית. אומנם, כאשר אין זרימה רוחנית - הרוח לא עובדת, וזה המצב הרגיל בארץ - מצב של "תקלה". היעדר היכולת של יצירת תרבות דמיון אחידה, נובעת מריבוי התרבויות והניגוד בניהן. המרה של תרבות אחת באחרת - מציבה את האדם נמוך בהיררכיה ובהבנת העולם (כי הוא לא מכיר לעומק את התרבות החדשה שמודרכת לו), ולכן - אנשים דבקים בתרבותם המקורית, שמקורה בארץ, שבה הם נולדו.
לאוניד אסיפוב 2015
